שכר מינימום לנוער
התיק נה/706 - 15 בית הדין האזורי לעבודה באר-שבע, בפני הרשם יוסף ברד עוסק בתשלום נמוך משכר המינימום לנוער. המעסיק טען שהנער סיכם איתו על שכר הנמוך מהמינימום והפסיד.
הרבה פעמים אנחנו נתקלים בבני נוער ששואלים "אבל אם סיכמתי איתו על שכר נמוך מהמינימום?" או חמור יותר - במעסיקים שמנסים לתרץ בבית הדין את תשלום השכר הנמוך בכך שככה הם סיכמו עם הנער.
הרשם יוסף ברד כותב על זה:
"10. כאמור, אחרי כל טענות ההגנה שנשלפו על ידי הנתבע בחקירה הנגדית וכל שעשו היה להטריד ולהציק ללא כל קשר לענין הנדון, נותרו "כביכול" שתי טענות הגנה, האחת היא לגבי גובה שכר המינימום והשניה היא לגבי עצם החבות, באשר הנתבע העיד שסוכם בין הצדדים שהשכר יהיה 5 ש"ח לשעה.
11. אשר לשעור שכר המינימום, נקבע בסעיף 16 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז - 1987, כי שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע בתקנות הוראות בדבר תחולת חוק שכר המינימום לגבי קטינים.
תקנות כאלה אכן הותקנו, תקנות שכר מינימום (נוער עובד וחניכים), התשמ"ח - 1987, כאשר תקנה 4 לתקנות אלה עוסקת בשכר מינימום לנער עובד שאינו משולב בהסדרי פרמיות וקובעת כי נער כזה בין הגילים 16 ו- 17 שנה, יהיה זכאי לשכר מינימום בשעור 75% משכר המינימום למבוגרים.
תקנה 2 לאותן תקנות קובעת כי חוק שכר מינימום יחול על נערים עובדים בכפוף לאמור באותן תקנות.
12. כאמור, לא הוכח שהתובע היה מעל גיל 17 שנה בתקופה הנדונה. לפיכך, שכר המינימום עבורו הוא כדלקמן:
א. בחודש יולי 94 היה שכר המינימום 7.83 ש"ח לשעה ולכן 75% ממנו הוא 5.8725 ש"ח לשעה.
ב. בחודש אוגוסט 94 היה שכר המינימום 8.12 ש"ח לשעה ולכן 75% ממנו הוא 6.09 ש"ח לשעה.
13. מובהר בזה הבהר היטב כי חובות מעביד על פי הדין, גוברות על כל הסכם. כך הוא הדבר לגבי שלוש חובות הרלוונטיות לתובענה זו.
14. החובה לשלם שכר מינימום לעובד, קבועה במפורש בסעיף 12 לחוק שכר מינימום הקובע כי זכותו של עובד לשכר מינימום לפי החוק, אינה ניתנת להתניה או לוויתור.לכן אין כל חשיבות לכך שהצדדים הסכימו כי השכר יהיה 5 ש"ח לשעה. הסכמה זו איננה נחשבת כהסכמה, לא מכיוון שמדובר בקטין אלא מכיוון שמדובר בעובד שאיננו יכול, לפי החוק, להסכים לקבל שכר הפחות משכר המינימום.
חובת המעביד לשלם את שכר המינימום היא חובה מוחלטת ואין לה כל יוצא מן הכלל.
15. החובה לשלם גמול עבור עבודה בשעות נוספות, בנוסף לשכר הרגיל. סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951, נוקט לשון ציווי וקובע כי כאשר הועבד עובד שעות נוספות, "ישלם" לו המעביד את השכר הקבוע בהמשך הסעיף, כלומר עבור שתי שעות העבודה הראשונות, לכל הפחות 125% של השכר הרגיל ובעד כל שעה נוספת שאחריהן, לכל הפחות 150% של השכר הרגיל.
16. החובה לקיים מסגרת של שעות עבודה לנוער, קבועה בסעיף 20 (א) לחוק עבודת הנוער, התשי"ג - 1953.
סעיף זה קובע, גם כן בלשון ציווי, כי לא יועבד נער יותר מ- 8 שעות עבודה ליום ו- 40 שעות עבודה לשבוע.
יצויין כי העבדת נער בניגוד להוראות חוק עבודות הנוער, היא עבירה פלילית, כקבוע בסעיף 33 לאותו חוק.
העבדת נער מעבר למסגרת זו, היא עבירה פלילית אשר גורמת גם לחיוב המעביד בתשלום גמול עבודה בשעות נוספות.
17. כל אלה הינן הוראות חוק שלא ניתן להתנות עליהן ולא ניתן לפעול בניגוד להן.
18. לפיכך, אין לנתבע כל הגנה וכל שנותר לעשות הוא לחשב את הסכום המגיע לתובע.
19. החישוב נעשה על פי מבנה חודשי. השעות הרגילות, לפי אותה מסגרת של שעות עבודה לנוער, שפורטה בסעיף 16 לעיל, מזכות את התובע בשכר מינימום רגיל.
50 שעות נוספות כל חודש, לפי החישוב של 25 ימי עבודה בחודש כפול שעתיים, מזכות את התובע בשכר בשעור של 125% משכר המינימום הרגיל.
כל יתר שעות העבודה באותו חודש, מזכות את התובע בשכר בשעור של 150% משכר המינימום הרגיל. יודגש כי מדובר בכל שעות העבודה, בין אם הן שעות נוספות סתם, בין אם הן בלילה, בשבת בחג או בכל זמן אחר. העקרון הוא שגמול שעות נוספות בשעור 50% משולם רק פעם אחת ואין לצבור גמול על גמול, כך שהשעה הנוספת בזמן המנוחה השבועית או בלילה או בכל זמן בלתי רגיל אחר, תזכה את התובע ביותר מאשר 150% משכר המינימום הרגיל."
לכתבה זו מצורפים קבצים:
תיק נה/706 - 15 בית הדין האזורי לעבודה באר-שבע, בפני הרשם יוסף ברד - לחץ להורדה
חזור להתחלה...